כמעט לכל חברה גדולה יש השפעות מהותיות שמטרידות את מחזיקי הענין שלה. בדרך כלל מדובר בסוגיות רגישות שהחברות נזהרות מלעסוק בהן באופן פומבי, כי הן כמו "חבית חומר נפץ". האם ניתן לנהל אחריות תאגידית תוך התעלמות מסוגיות אלו? לא לאורך זמן
 |
| הפגנת תושבי מועצה אזורית באר טוביה נגד הקמת תחנת הכח | לקוח מדף קבוצת המחאה בפייסבוק |
רשומות
התבקשתי ע"י אחד ממנהלי האחריות התאגידית להוסיף דברים שכתב בנושא הדיאלוג. אציין שהם משקפים גם את תפיסתי המקצועית. הנה הם כלשונם:
השבמחקדיאלוג הנו מושג רחב הכולל גם פעילויות של משוב ותקשור.
פעולות של משוב ותקשור מול מחזיקי עניין אינן צומחות בהכרח מתוך הדיסיפלינה של אחריות חברתית, אלא עשויות לבוא גם כחלק מפעילות השיווקית (כולל העשייה המסורתית והבסיסית של הבנת צרכי הלקוחות), שמירת המותג וקידומו, יח"צ ודוברות ועוד.
וכמובן זה לגיטימי ונכון ומהווה חלק מהפעילות המתבקשת מכל עסק על מנת לתרום לצמיחתו ושגשוגו.
דיאלוג, כיסוד מהותי בקיימות ואחריות חברתית, הינו בעל היבטים נוספים: הוא נגזר מקבלת אחריות על ההשפעות על מגוון מחזיקי עניין ונכונות אמיתית וכנה לטפל בהשפעות אלה בהתייחס לצרכים של מחזיקי העניין. פירושו: לזהות את מחזיקי העניין, לבנות מנגנון לדיאלוג, לקיים אותו לאורך זמן ולעשות מאמץ אופטימלי לתקן ולשנות בהתאם.
אין זה אומר שיש לאמץ מיד כל דבר, כל דעה וכל גחמה המועלית ומתבקשת על ידי מחזיקי העניין, אבל יש להעריך נכונה את המהות של המתבקש ולחפש דרכים יחד עם מחזיקי העניין לפתור את הבעיות המועלות. תפישת העולם בבסיס נכונות זו הנה הבנה אמתית שהעסק הנו חלק ממרקם חיים משותף ולכן העסק אינו יכול ורוצה להמשיך להתקיים תוך מקסום רווחיו בלבד כערך עליון, תוך התעלמות מההפסדים והנזקים של מחזיקי העניין מסביבו.
יתר על כן, הוא לא רק צריך להימנע מנזקים לסביבתו, אלא בודק כיצד ניתן ליצור רווח משותף, כפי שפרופ' מייקל פוטר מציין- CREATING SHARED VALUE.
ואני חותמת על כל מילה! שירלי
א. אבל מה קורה אם החברה יודעת שלא תוכל/תרצה לעשות את ה"ויתורים" הללו ולהשקיע את המשאבים הנוספים? היא יכולה להמר וללכת על לא לשתף - ואז יכול להיות שתפסיד ויכול להיות שתרוויח. איך עושים שחברות תהיינה מוכרחות לקיים דיאלוג כזה? שזה לא היה נתון לשיקול דעתן?
השבמחקב. מה קורה כשלא מגיעים להסכמה?
ג. מאד אהבתי את הציטוט "הגיע הזמן להפסיק להתייחס לאחריות תאגידית כמו אל תקשורת שיווקית, ולהתחיל לעשות את הדבר האמיתי". :) מדויק.
נ.ב
לא קשור במישרין לפוסט, אבל מטריד אותי: מה עושים כש"מחזיקי העניין" בסופו של דבר מסכימים לפשרה שאינה לטובת הציבור (למשל - מוכנים לקבל נזק סביבתי משמעותי תמורת סכוף כסף מסוים עבור כל אחד מהם)?
ג'
כאמור, בתהליך של דיאלוג עם מחזיקי עניין יש שני צדדים. (הכוונה "העסק" ו"מחזיקי העניין", שהם כמובן רבים) לצד "השני" , הצד של מחזיקי העניין, במקרה שמעסיק אותי זו הקהילה וארגוני החברה האזרחית, יש תפקיד משמעותי. עליהם לנהל את הדיאלוג הזה מתוך מודעות לכוח האזרחי שלהם. מתוך מקום של כוח ולא של חולשה. אז הדיאלוג יהיה משמעותי והחברות העסקיות לא תוכלנה להתעלם ממנו. התארגנות של קואליציות ייעודיות לתקשר מול העסקים - היא אחת הדרכים. חשוב לזכור כי העסקים ובוודאי העובדים בהם הם בעצמם "אזרחי הקהילה". לכן, במובן העמוק המחוייבות שלהם גם היא מכווונת לטובת קיום של חברה בריאה ואיתנה.
השבמחקאת שואלת האם העסקים בשלים לכך? ובכן, מוטב להם להקדים ולהערך לתהליכים אלה לפני שהזעם הציבורי ורשתות הכוח החדשות יפגעו בהם. תחשבו למשל על מובארק.
שירלי, יישר כוח. אני מחכה להמשך. עפרה
מסכים ומצטרף למה שנאמר, אין ספק שדיאלוג חשוב ומועיל לכל הצדדים, אבל יש לו גבולות וחסרונות כפי שהמגיב האנונימי העלה. לדעתי תמיד החברות ישימו גבול לעצמן בדיאלוג ולכמה הן רוצות ויכולות להקשיב לאחרים,כי זה חלק ממהותן כחברה עסקית- לעשות מה שהיא חושבת כרווחי ונכון עבורה.
השבמחקג' האנונימי/ת, לשאלותיך המאתגרות:
השבמחקא. יותר ויותר חברות שמבינות שיש פוטנציאל לביקורת על דרך התנהלותן, ובכל זאת בוחרות מראש לותר על התגמשות ודיאלוג, מוצאות עצמן בסופו של דבר מתמודדות עם התנגדויות בבתי משפט, הפגנות, וכתבות שליליות בעתונות.
ב. ידוע לי על מקרים של אי הגעה להסכמה, שגורמים לכך שתהליכים נתקעים לאורך תקופה ארוכה. למשל, חברת כריה שמנסה להזיז כפריים באפריקה כדי לכרות על שטח אדמות הכפר. הדיאלוג במבוי סתום כבר זמן רב, והפיתוח העסקי נעצר לעת עתה. אני מניחה שזה המקום להשתמש בכלים ותובנות מעולם הגישור.
אני מאוד מקווה שמקרים כמו אלה שהזכרת בנ.ב. אינם נפוצים.
תודה על הערותיך ושאלותיך.
הי עפרה
השבמחקתודה רבה על התגובה ועל הפירגון.
אני מסכימה איתך שכדאי שהארגונים החברתיים ימהרו וילמדו את הפרדיגמה החדשה של מערך התפקידים החדש בין המגזרים.
מי יתן ובמהרה הם יהפכו ממבקשי תרומות ויוזמי מחאות נגד תאגידים ---> לשותפים לדיאלוג עם התאגידים, שתכליתו קידום משותף של הטוב החברתי. הקואליציות שהזכרת הן אכן דוגמא מצוינת לכך.
הי נעם
השבמחקמסכימה איתך - כל חברה שיוצאת למהלך של דיאלוג צריכה להגדיר לעצמה מראש את הגבולות הריאליים, וחשוב שתבהיר מראש למחזיקי הענין השותפים לדיאלוג מהם הגבולות הללו. זאת כדי לשמור על דיאלוג מכבד והוגן, וכדי לאפשר בנית אמון לטווח הארוך.
תודה על תגובתך.
האם מישהו יכול להפנות אותי למאמרים אקדמיים בנושא?
השבמחקאשמח גם לקבל מידע על מאמרים אקדמיים בנושא, אחלה כתיבה!
השבמחקחדשנות עסקית שלום
השבמחקתודה רבה על הפידבק.
איני מכירה חומרים אקדמיים בנושא זה. מציעה לך לפנות לאיליין כהן מחברת ביונד ביזנס - אני מניחה שהיא תוכל לעזור.