25 בינואר 2010

רגולציה עצמית = אחריות תאגידית?

אם תאגידים יגבילו ויסדירו באופן וולונטרי את התנהלותם, מתוך אחריות כלפי מחזיקי הענין שלהם, הממשלה לא תצטרך לעשות זאת במקומם

הפוסט עבר לאתר החדש שלי. ניתן לקרוא אותו בקישור זה 




11 תגובות:

  1. שירלי, איזה פוסט מוצלח! ללקק את האצבעות...

    השבמחק
  2. פוסט נהדר ואכן מעורר מחשבה והרהורים לגבי התפקיד שלנו כהורים בעולם בו הילדים חשופים לפרסומות מכל עבר. חברה מסחרית- תפקידה למקסם רווחים בדרכים חוקיות ואני לא חושבת שמתפקידה לחנך את הציבור ובכלל זה את הילדים. אני חושבת שהאחריות הבלעדית צריכה להיות של ההורים שבימינו אינם מסוגלים לעמוד איתן מול ילדיהם ולומר מה מה נכון ומה לא... הפיתויים יהיו תמיד ורק יתרבו ככל שהפלטפורמות השיווקיות מתרחבות וככל שרמת החיים עולה, עלינו כהורים לחנך את ילדינו לדחות סיפוקים, לחשוב על הבריאות, על הסביבה וכו'.
    לא ניתן להגביל את השימוש של החברות המסחריות במניפולציות רגשיות כי זו מהות השיווק.
    סיגל
    www.passiton.co.il

    השבמחק
  3. הי סיגל, תודה על הפידבק!

    אני מסכימה איתך לגבי חלוקת התפקידים בין חברות להורים. השאלה היא אם יש דרך למקסם רווחים *לטווח ארוך* בדרכים שיכולות גם לקדם את ה well being של הצרכנים.
    הרי אף חברה לא רוצה צרכנים שמנים וחולים, שבאיזשהו שלב יתבעו אותה (ע"ע מקדונלדס בארה"ב). אף חברה גם לא רוצה הורים זועמים שישנאו אותה או חקיקה חיצונית שתגביל אותה יותר ממה שהיא היתה מגבילה את עצמה.

    ובתכלס, הרי מנהלי השיווק הם אותם הורים שאמורים לשמור על הילדים של עצמם, אז האם אין כאן כריתה של הענף אותו הם מגדלים?
    להת'
    שירלי

    השבמחק
  4. מסכים עם סיגל, אם כי האחריות היא לא רק בלעדית של ההורים והרגולציה של המדינה הכרחית, וכמובן רצוי שתהיה כמה שיותר רגולציה עצמית של עסקים. זה תמיד מזכיר לי עסקים שמתגאים בכך שהגבילו את
    הפרסומות שלהם לגיל 12 ומעלה, כאילו שילד בגיל 12 שקול לגמרי למבוגר (הרי לא נותנים רישיון נהיגה בגיל 12...)

    השבמחק
  5. מהתגובות אני למדה שאף אחד בינתיים לא מאמין באמת בפוטנציאל של רגולציה עצמית של עסקים... (אולי נעם בכל זאת קצת מאמין).

    אני מצרפת לדיון שתי דיעות של שני אנשים יקרים, שהגיבו לי על הפוסט במיילים:
    נורית, אשת אקדמיה וחוקרת מובילה בתחום השיווק החברתי;
    וג'ואי, שועל ותיק ומוכשר בעולם השיווק (ואבא לשלוש בנות מקסימות);
    אני שומרת על פרטיותם, ולכן מסתפקת רק בשם פרטי.

    שניהם סבורים שרגולציה עצמית של תאגידים אינה הדרך הנכונה: היא סותרת את העקרון הקיומי של העסקים, ולכן אי אפשר לסמוך על התאגידים שהם יממשו אותה ברמה המהותית. שניהם סבורים שיש להגביל את העסקים עם רגולציה חיצונית.

    נורית כתבה:
    "רגולציה עצמית בנושאים שאת מזכירה היא בפועל wash בוריאציה אחרת ומהווה טקטיקה לאו דווקא מבורכת של התאגידים המסחריים. יש המון המון חומר בנושא, שמפריך את הטיעונים שלך.

    עדיף לתעשייה שתהיה רגולציה על ידי גורם אחראי וראוי; הפתגם של לגבי החתול והשמנת מתאים בהקשר זה, כמו שהוא מתאים בנושאים אחרים. בשביל זה יש חקיקה במדינות דמוקרטיות, וזו בדיוק המחוייבות של המדינה".

    ג'ואי כתב:
    "הפוסט במקום אך אני חושב שרגולציה עצמית נידונה לכשלון גם במקרים של דמויות לילדים ושל האלכוהול.
    בשורה תחתונה, דמויות לילדים מצליחים למכור ביקושים ותוויות קטנות על בקבוקי אלכוהול בחיים לא ירתיעו את בני הנוער מלשתות אלכוהול.

    חייבים להיות קווים מנחים ברורים המציגים למשווקים/פרסומאים את הקווים האדומים...ללא אפשרות של פרשנות יצירתית כזאת או אחרת.
    פרסומאים אלופים בלהוסיף אלמנטים לפרסומות שעוקפות את הרגולציה מטעם חופש ביטוי יצירתי...

    תתבוננו ב-10 פרסומות הערב ותאתרו את השקרים המוצגים כביטוי יצירתי...פרסומת של קונדישנר המציגה אישה עם שער שכנראה עבר 3-4 בקבוקים לפני הצילום, פרסומת לקורנפלקס עם דמויות של פירות וכד'...

    מנהלי שיווק הם אכן אותם הורים לילדים/בני נוער אבל הם יודעים שאם לא ישיגו את מטרתם (הגדלת מכירות/רווחיות/חוזק המותג, הם לא יצליחו לפרנס את משפחותיהם אז אני לא הייתי משאיר את זה בידיהם".

    תודה לכולכם על התגובות המאלפות. שירלי.

    השבמחק
  6. אני לא בטוח שהבנתי מה הבעיה עם הדמויות המצוירות (מעבר לכך שהן לא מעוררות סימפטיה ונראות לא אנושיות)
    צריך להבחין שהבעיה המהותית היא ההרכב התזונתי של המוצר והתקשור שלו לצרכן - אם התקשור הזה נעשה באופן הוגן אין שום בעיה בעיניי להשתמש בנחשים , צבים ועקרבים.
    מיותר כמעט לציין שאנחנו עוד רחוקים מהיום שבו חברות מזון מובילות יבססו את המודל העסקי על מוצרי ליבה שהם לא מפוצצים בסוכר / שומן טראנס / סמן את המיותר. CSR הוא עדיין לא בליבה העסקית שלהן.

    השבמחק
  7. הי מירון
    תודה שקראת והצטרפת לדיון.
    הטענה היא כי דמויות מצוירות מפתות את הילדים לרכוש מוצרים, מבלי שתהיה להם הבנה מלאה של משמעות צריכת המוצרים הללו. לטענתם של אנשי משרד התמ"ת והבריאות - יש בכך משהו לא הוגן.
    בכל מקרה, גם אם אנו רחוקים מהיום בו חברות מזון מובילות יבססו את המודל העסקי שלהן על CSR, יש כבר ניצנים של תקווה. ראה מקרה יוניליוור ותכנית Choices. השאלה היא כמה חברות ילכו בעקבותיהם.

    שאלה נוספת: עד כמה אנחנו, הצרכנים, נבחר לקנות את המוצרים הבריאים יותר, ולא את אלה עתירי הסוכר, מלח ושומן.
    שיהיה בתאבון, ואשמח מאוד שתחזור לבקר כאן :-)
    שירלי

    השבמחק
  8. שירלי, הנושא הוצג בצורה פוקחת עיניים. אין ספק שהוא מחייב התייחסות גדולה יותר של האזרח (ההורה) ושל נציגיו המחוקקים. בעניין האחריות: ההורה הוא האחראי על ילדיו אבל כולנו זקוקים לקצת עזרה ועל-כן קיימת הרגולציה. האם כוחות השוק גדולים מדי במקרה זה? לא בטוח,, הרי ההגבלות אשר הוטלו על תעשיית הטבק (גוף עם כוח לא מבוטל) הן תקדים חשוב. המשיכי להיות ראש חץ בדיון הציבורי החשוב הזה!

    השבמחק
  9. אני לא בטוחה שיש כאן שאלה של "או - או" (האם זו אחריות של ההורים או של המחוקק או של חברות המזון?), חשוב דבר ראשון לצייר את תמונת העולם אליה נרצה לשאוף. תמונת העולם שלי היא שילדים לא ניזונים ובונים את גופם מממתקים/חטיפים לא בריאים. אני מניחה שרק על המשפט האחרון הזה ניתן לנהל דיון ארוך, מניסיוני הוא לא כל כך פופלרי בעולמנו. אבל מכיוון שזוהי תפיסת עולמי אצא מנקודת המבט הזו. ואני חושבת שהאחריות היא של כולם: בוודאי של חברות המזון שראוי שישאלו את עצמן מדוע הן מתפרנסות ממוצרים מלאי רעל כמו צבעי מאכל וחומרים משמרים, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על סוכר ושומן טראנס. וראוי שידם של כל המעורבים בשיווק העסקי תרעד כל בוקר לפני שהם חותמים על מניפולציות רגשיות לילדים קטנים שמשפיעות עליהם ועל כולנו באופן קיומי. בוודאי שהאחריות היא גם של ההורים שראוי שישאלו את עצמם מה הילדים אוכלים וממה זה מורכב, וילמדו להגיד "לא" בביטחון למה שמרעיל את ילדיהם, גם אם מצויר עליו משהו מאד חמוד. אבל כן, בעיני יהיה נפלא אם גם המחוקק יתערב לטובת בריאות הילדים - פעם אחת במניעה מוחלטת ככל הניתן של שיווק לילדים (בעיני - אפילו של מוצרים בריאים), ופעם שניה ומורכבת יותר בפיקוח על אוכל הנמכר לילדים ומכיל בתוכו רכיבים לא בריאים.

    השבמחק
  10. שירלי שקד האחת והיחידה,
    בנית את דירוג מעלה ואת הקוד לניהול חברתי בעסקים של מעלה, ונטשת את עולם האחריות התאגידית לאנחות... אנו קוראים לך לשוב ולהזיז הרים למקומות טובים וראויים :-)
    תודה על התגובה
    ותודה גם לניב. נראה שיש התכנסות של המגיבים להסכמה סביב אחריות משותפת של הורים, תעשייה ומחוקק.
    שבוע טוב לכולנו
    ש.

    השבמחק